היא שואלת אותי…
את תחזרי לגן?
את חושבת שסגרת או שתביאי עוד ילדים?
ואני מתחילה לענות ונקטעת אחרי שלוש מילים על ידי הילדים והשיחה נעלמת, נשכחת בין ערימות של ילדים וצילומים.
ואז כמה שעות אחר כך, איי שם בבריכה המי יודע כמה שהספקתי לספור (כן כן חזרתי לשחות) זה בא לי…התשובה שהכי נכונה לי .
הרבה דברים מגיעים לי בזמן שחייה, כמו סוג של מדיטציה, זמן שיש בו שקט אמיתי, רק אני הבריכה והנשימות שלי.
כמובן שאחר כך חזרתי אליה ועניתי…
אז התחלנו לדבר על ההמשך…
לגבי הגן – אני לא עוזבת לגמרי את התחום כרגע כי אני גם אוהבת אותו…מה גם שזה המקצוע שמאפשר לי להיות האמא שאני רוצה להיות… לכן מנסה לשלב הכל במידה.. אולי יום אחד דבר יוביל לדבר ומה שיהיה נכון לי יקרה…
לגבי עוד ילדים- חלום שלי 5 , אבל זה לגמרי עניין של סטייט כלכלי כי אני מאמינה בלגדל את הילדים שלי בדרך כזו שאני אוכל להעניק להם כל מה שהם צריכים בדרך כדי לצאת לעולם בטוחים ושלמים. לתת להם לחוות ולטייל, לעזור להם ללמוד, להתחתן, לקנות בית או אוטו או וואטאבאר כי החיים פה מאוד קשים בלי עזרה של הורים וככל שיש יותר ילדים לכל זה יש עלויות גבוהות יותר…
וחוצמזה יש מצב שאני קצת מתגעגעת לריבועים שהיו לי בבטן לפני הלידה של בן.
דבר הוביל לדבר ואז הגיעה לי עוד הארה…
לפני כשבוע שאלתי אתכן בקבוצת הפייסבוק של הבלוג על מה הייתן רוצות שאכתוב פוסט?
והתשובה של רובכן היתה מן תערובת של – עליך, על איך את עושה כל מה שאת עושה, ואולי מה בדיוק את עושה , איך מספיקים , ישנים…
תערובת של דברים שנראו לי מאוד הגיוניים. אז אני לא בטוחה שיהיה לי בדיוק את כל התשובות כי לפעמים אני בעצמי לא יודעת איך… אבל קבלו אותי מא ועד ת…
או עד שאחד הילדים יתעורר כהרגלו באמצע הלילה ויקטע את רצף המחשבה הזה.
נתחיל מהבייסיק:
ספיר אדלר
בת 34
אמא לבן, דור וסהר – ולא אני לא מחכה לבת! יש לי בנים ואני מתה על זה!
נשואה לאלעד – בחור חמוד סך הכל 😜
גרה ברמת גן
מה אני עושה?
דיי ג׳וב מזה 10 שנים – גננת.
הגוב הנוסף עם הוותק הכי גדול – מאמנת כושר.כושר ובריאות תמיד היו חלק ממני ובאופן טיבעי תמיד נמשכתי לספורט ובייחוד הרמת משקולות… מתח רגיל או לעורף דחיקה של משקל שגבוהה בעשר קילו לפחות מהמשקל שלי ועוד. ועכשיו אל תקללו אותי (טוב אולי רק קצת) , בנוסף גם לא נמשכת לג׳אנק פוד ופחמימות כך שאורך חיים בריא היה חלק ממני רוב הזמן.
כשהילדים נולדו תמיד הקפדתי על הלבוש שלהם- זאת אומרת שלא הייתי מוציאה אותם מהבית כמו שאני לא הייתי יוצאת. ובקיצור לא תראו אצלי חליפות גן אלא אם קניתי אותן כפיג׳מה כי יש עליהן את מיקי מאוס. הייתי מצלמת אותם המון ומעלה לאינסטה , ומפה לשם אנשים התחילו לשאול אותי מאיפה הפריטים ומותגים פנו אלי שאצלם להם. כשהייתי בשמירת הריון של סהר פתחתי את הבלוג באופן רישמי, כמו גם קבוצת פייסבוק שתלווה אותו בנוסף לעמוד אינסטה… ומשם הכל התגלגל…הפכתי לבלוגרית אופנה ולייף סטייל לילדים ובעלת הבלוג ועמוד הפייסבוק והאינסטה sapkidz.
עוד ברזומה:
צלמת אופנה וילדים בסמארטפון
מעבירה סדנאות צילום ועריכה בנייד
סדנאות אינסטגרם מותאם לעסק אחד על אחד, סטורי, טיקטוק, מנהלת סושיאל ועמודי אינסטה , ימי צילום ועוד.
.
הנה זרקתי באוויר פיל!
ואיך את מספיקה הכל?
האמת שאין לי תשובה חד משמעית…
אני אמא מאוד טוטאלית ומאמינה בלהיות שם ולגדל את הילדים שלי בעצמי ולכן משתדלת ליצור איזון בינם לבין כל הדברים שאני עושה. השנה הורדתי משרה בהוראה כדי לפנות קצת יותר זמן אליהם ולדברים האחרים שאני עושה. אבל בגדול אני דיי זורמת גם אם זה על חשבון שעות שינה.
איך סבתא שלי היתה אומרת- נחים רק בקבר…
ואני אוסיף – והעיקר שנהנים מהדרך.
אז לרוב במהלך היום אני בגן, פגישות וימי צילום בימים החופשיים, כנל לגבי הדרכות אינסטה וצילום. כל שאר הדברים בלילה – עריכות, כתיבת תוכן וכו' …. כך שאם קיבלתן ממני הודעה בשעה לא לגמרי סבירה קבלו את התנצלותי מראש אני לא ממש שמה לב לשעה. 😆
יחד עם זאת בגלל שיש לי ילדים קטנים גם למדתי לשחרר. למשל ספורט…אני תמיד חוזרת אליו… אבל ישנן תקופות שזה פשוט טו מאץ ואני משחררת כי באמצע היום זה כמעט לא יכול לקרות וגם ככה זה מורכב להשאר לבד עם שלושה ילדים קטנים, שלא נדבר על לפזר בבוקר בגנים (כן כן פעם הייתי מתאמנת רק בחמש בבוקר) ובלילה- טוב כבר הבנתן מה אני עושה בלילה . בקיצור מה שאני אומרת שכשיש ילדים צריך לשחרר .
סבתא שלי היתה אומרת- הכל קורה בזמן שלו. אני לא אומרת תוותרו על עצמכן אבל תמננו, ואם לא הצלחתן עכשיו אל תשברו את הראש זה יקרה אחר כך כשהזמן יהיה נכון וכשאתן תיהיו לגמרי שם, בשלות ומוכנות.
אני אסיים בדוגמא נוספת-
כילדה ציירתי המון! במשך שנתיים עבדתי על תיק עבודות בכדי להתקבל לבית הספר לאומנויות תלמה ילין ורצה הגורל שבדיוק ביום הראיונות הייתי במחזור. תחשבו מחזור של ילדה בת 12 בלי גלולות- כן כן הראיון לא ממש צלח . אחרי התעקשות אמא שלי קבעה לי ראיון חוזר והפלא ופלא שוב מחזור ששום כדור לא יכל עליו ושוב אותה תשובה שלילית. מאז אותו זמן דיי זנחתי את האומנות שלי, כמעט עשר שנים, עד שמצאתי אותה שוב דרך ההוראה, בגן עם הילדים. עוד עשר שנים פלוס נישואים פלוס שלושה ילדים והתפיסה האומנותית שלי קיבלה עוד תפנית לתחום של צילום וכתיבה … והנה אני כאן היום.
מה שאני אומרת שאני לא באמת יודעת איך אני מספיקה, אני רק משתדלת לשים לעצמי מטרות ולזרום גם אם לוקח קצת יותר זמן ממה שתכננתי.
אם אני best mom ever?
תשמעו בדיוק היום בן אמר לי את ההפך המוחלט ואני מניחה שזה בסדר, לכולנו יש ימים.
זהו בגדול.
מקווה שאהבתן!
ואם יש שאלות…אני פה.
קרדיט לבית קרמיקה הורס – best mom ever
לאורלי פיטל